<h1>אהל מועד שער השבת דרך ו'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ובמקום שאמרו פטור ר"ל פטור אבל אסור חוץ מג' דברים שפטור ומותר אע"פ שעושה מעשה וכמה יש שפטור ומותר ר"ל שאין בהם מעשה והג' שיש בהן מעשה הם אלו הא' מפיס אדם מורסא בשבת כדי להוציא ממנה ליחה שלא גזרו בה משום צער ואם מתכוין לעשות לה פה בשבת חייב ואמרו בתוס' ואם לקולפה ולעשות לה פה חייב כדרך שהרופאים וחייב משום בונה פתח או מתקן כלי דמה לי מתקן מכה מ"ל מתקן כלי ואם אינו מתכוין אלא להוציא הליחה ואינו חושש אם תחזור ותסתום מידי מותר דאין כאן תיקון ורבנן נמי לא גזרו בו משום (יבער) [צער] לפי' מותר הנה בארנו הדין הא' והב' שפטור ומותר הוא הנועל בית לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו, הג' הוא הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו ובג' דברים אלו פטור ומותר ובכל שאר מקומות שיש בו מעשה שאמרו פטור ר"ל פטור אבל אסור.
<h2>דף מ:</h2>
אסור לשוט על פני המים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין ובריכה שבחצר שיש לה גדודי מותר שהרי הוא ככלי וחכמים לא גזרו בכלי.
<h2>דף מג.</h2>
מותר לפרוס מחצלת ע"ג כוורת דבורים ובלבד שיניח להם מעט ריוח כדי שלא יעשנו מצודה תיבה שיש בה זבובים כשנועל אותה מניח להן מעט ריוח כדי שיצאו ולדעת בעל הערוך א"צ הואיל ופסיק רישיה דלא ניחא ליה הוא.
<h2>דף מו.</h2>
אע"פ שאמרו אין בנין בכלים אם עושה כלי מתחילתו יש בנין והיינו שאמרו [שבת צ"ה ע"א] מגבן חייב משום בונה ומאי שנא אוכלין מכלים אלא לא אמרו אלא בכלי של חוליות בזקיפתו או בחזרתו וכ"כ בעל ההשלמה.
<h2>דף מז.</h2>
המחזיר קני מנורה בשבת חייב מפני שא"א להחזירן שיהיו ראוין למלאכתן אא"כ יתקע.
מלבנות המטה וכל דבר שיש בו חשש שמא יתקע לא יחזיר ואם היה רפוי ואינו מקפיד אם יתנועע בתוך (האור) [העור] מותר.
<h2>דף מח.</h2>
הפותח בית הצואר חייב משום מכה בפטיש.
<h2>דף נ.</h2>
כל דבר חופין הכלים בו ואפי' בנתר וחול והוא שזימנן חוץ מכלי כסף בגרתקון מפני שמגרר ויש בו משום ממחק.
<h2>דף עג.</h2>
הכותב והמוחק ע"מ לכתוב חייב.
הסותר ע"מ לבנות חייב.
<h2>דף עג:</h2>
הבונה והקודח כל שהו חייב וכן המשוה פני הקרקע וכן התוקע אפי' עץ בעץ במקום שצריך כח ואומנות.
<h2>דף עד:</h2>
המחתך חייב וכל דבר שאדם מחתך ומקפיד על מדתו נקרא מלאכת מחתך.
<h2>דף עה:</h2>
המשרטט בצבע או בלא צבע בין לחתוך בין לכתוב או לפצל האבן בשוה חייב.
המפשיט מן העור חייב והמעבד חייב ומליחה מן העיבוד.
אין עיבוד באוכלין וחכמים אסרו שלא לעשות כמעשה חול אבל מותר לטבול האוכל שאוכל במלח וכתב רבי שמשון יש ליזהר שלא למלוח בשבת פולין שנתבשלו בקליפתן הרבה ביחד.
השף את העור בין העמודים חייב משום ממחק והממרח רטייה חייב משום ממחק.
דין מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה והנוטל בליטת ראש החוטין הנראים על הבגדים אחר אריגתן חייב משום מכה בפטיש והוא דקפיד עלייהו.
הלוקח יבלת שעל הבגד חייב משום מכה בפטיש והוא שמקפיד עליהם ואם הסירן דרך עסק פטור.
<h2>דף צה.</h2>
כוחלת היא תולדת כותב.
אע"פ שאמרו אין בנין בכלים אם עושה כלי מתחילתו יש בנין והיינו שאמרו [שבת צ"ה ע"א] מגבן חייב משום בונה ומאי שנא אוכלין מכלים אלא לא אמרו אלא בכלי של חוליות בזקיפתו או בחזרתו וכ"כ בעל ההשלמה.
מגבן חייב משום בונה.
<h2>דף קב:</h2>
הבונה והקודח כל שהו חייב וכן המשוה פני הקרקע וכן התוקע אפי' עץ בעץ במקום שצריך כח ואומנות.
<h2>דף קג:</h2>
העושה נקב כל שהוא חייב שה"ז תולדת מכה בפטיש.
<h2>דף קד:</h2>
הכותב במי פירות ובאבק דרכים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור אבל אסור.
<h2>דף קו:</h2>
עיקר צידה הוא בדבר שדרכו לצוד והוא שיצוד אותם למקום שאינו מחוסר צידה וכגון שרודף אחר הניצוד עד שהכניסו למקום צר שיכול ליטלו בשחיה אחת ואפי' צד הישן או הסומא חייב, הצד צבי זקן או חרש או חולה או קטן פטור אבל אסור. [ק"ז ע"א] הצד חיה או עוף שהוא ברשותו כגון אווזין ותרנגולין פטור אבל אסור. [ק"ו ע"ב] הצד צפור דרור אע"פ שהכניסו לבית אינו חייב הואיל ודרכן לדור בבתים עד שיכניסינו למגדל ובעוף אחר כגון שהכניסו לגינה (ולבירון) [ולביבר] חייב ולא כל הביברין שוין זה הכלל כל המחוסר צדה כלומר שקשה לתופסו שם פטור ושאינו מחוסר צדה חייב. צבי שנכנס לבית ונעל א' בפניו או שישב על הפתח ומלאוהו חייב ישב א' על הפתח ומלאוהו ונכנס השני וישב בצדו אע"פ שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור ומותר והתירו בירוש' [פי"ג ה"ו] לנעול לכתחילה על הצבי ועל ביתו ובלבד שלא יתכוין לצוד.
<h2>דף קז.</h2>
ובמקום שאמרו פטור ר"ל פטור אבל אסור חוץ מג' דברים שפטור ומותר אע"פ שעושה מעשה וכמה יש שפטור ומותר ר"ל שאין בהם מעשה והג' שיש בהן מעשה הם אלו הא' מפיס אדם מורסא בשבת כדי להוציא ממנה ליחה שלא גזרו בה משום צער ואם מתכוין לעשות לה פה בשבת חייב ואמרו בתוס' ואם לקולפה ולעשות לה פה חייב כדרך שהרופאים וחייב משום בונה פתח או מתקן כלי דמה לי מתקן מכה מ"ל מתקן כלי ואם אינו מתכוין אלא להוציא הליחה ואינו חושש אם תחזור ותסתום מידי מותר דאין כאן תיקון ורבנן נמי לא גזרו בו משום (יבער) [צער] לפי' מותר הנה בארנו הדין הא' והב' שפטור ומותר הוא הנועל בית לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו, הג' הוא הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו ובג' דברים אלו פטור ומותר ובכל שאר מקומות שיש בו מעשה שאמרו פטור ר"ל פטור אבל אסור.
בכל שמונה שרצים האמורים בתורה שהם החולד והעכבר הצדן לעו' חייב דצידתן אינו אלא לצורך, שאר שקצים ורמשים יש מהן לצורך והצדן חייב ויש שמזיקין ושלא לצורך ופטור הוא. [ע"ב] הצד פרעוש פטור מפני שאין במינו ניצוד אבל אסור מדרבנן ואם עוקצת אותו על בשרו מותר להסירה ולהשליכה שהרי הוא כקוץ שתחוב בבשרו שמותר שמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ובמקום צער מותר וכתב ר"ח ואמר מר יהודאי זקנינו ז"ל למשקל כנים לא ממנעי רבנן אבל ממנעי למשקל פרעוש והר' יוסף ב"ר משה כתב שבעוד שדולגת על בשרו הלוקחה חייב משום צד ואינו דומה לצד נחש שלא ישכנו שפטור דהתם איכא קצת סכנה ואפי' הוא על הארץ. ורמב"ן כתב מי שאין בו פריה ורביה כלל כמו האלברגות שהוא בלעז פו"ץ מותר לכתחילה אע"פ שהווה מן העפר לצוד אותו או להרוג אותו דבכלל מאכולת הן וב"ה מתירין להרוג מאכולת בשבת ואפי' לכתחילה. החובל בא' מח' שרצים האמורים בתורה חייב ופי' חובל שנצרר הדם אע"פ שלא יצא ואיסור חובל הוא משום נטילת נשמה כי הדם הוא הנפש ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור אע"פ שנצרר הדם לפי שאין להם עור והואיל ולא נעקר לגמרי עתיד הוא לחזור. חיה ועוף החובל בהן חייב שהרי יש בהם עור. [ע"ב] כל שאינו פרה ורבה כגון כנה אין בו משום נטילת נשמה ופרעוש שנקרא פוץ בלע"ז אלב'רגות מן העפר הוא הווה ואינו פרה ורבה. החונק את החי עד שימות חייב משום שוחט לפי' השולה דג מן הים והניחו עד שאינו יכול לחיות חייב וכיון שיבש כסלע בין סנפירו שוב אינו יכול לחיות מותר להרוג מאכולת בשבת ופירש"י מאכולת כנה שהיא מזיעת האדם ולפי' פרעוש שקורין פ'וץ אסו להורגו והר"מ סובר שאין הפרעוש הנק' פוץ פרה ורבה ואעפ"כ אסור להורגו שכן ההורג עכבר שהשריץ מן העפר חייב ולא פטרו אלא כינה ותולעים שבאשפה ובדברים המוסרחים, והרמב"ן מתיר להרוג פרעוש שקורין פו"ץ כמו שנתבאר למעלה ואמרו שפרעוש שהזכירו חכמים בח' שרצים מין רמש הוא ופרה ורבה ולפי' אמרו ההורג פרעוש בשבת חייב.
<h2>דף קח:</h2>
אין עושין הילמי פי' שלמורא בלע"ז בשבת אבל עושין מי מלח והלמי שיעור גדול ומי מלח שיעור קטן והילכך בליל פסח שחל בשבת מותר לערב חומץ ומלח כדי לטבול טבול ראשון כרבנן דשרו מי מלח מועטין ואומר ר"ת ור"י שעיקר החרוסת עם המלוי וקודם המצוה אין ראוי למלאת הכרס וע"כ יש שעושין טבול ראשון בחומץ. ביצה מותר למלחה שאין המלח מוציא ממנה ליחה ואין בו משום כובש, מי מלח עזין שהביצה צפה בהן אין עושין אותם בשבת וזהו שיעור שני חלקים מלח וג' חלקים מים אבל מותר לעשות מי מלח שעושין מועטין.
אין עיבוד באוכלין וחכמים אסרו שלא לעשות כמעשה חול אבל מותר לטבול האוכל שאוכל במלח וכתב רבי שמשון יש ליזהר שלא למלוח בשבת פולין שנתבשלו בקליפתן הרבה ביחד.
<h2>דף קטז:</h2>
ואסור לקרוא בשבת בכל הספרים שאין בהם תועלת כגון לועזין של מלחמות אבל בספרי חכמה יש מתיר ויש אוסר ולקרוא באגרת שלום יש מתיר בשם הר"מ ורשב"א אוסר וכבר קדמו רש"י לאסור כמו שיתבאר ובפי' המשנה בפ' שואל כתב הר"מ כי לבד בספרי הנבואות או פירושיהן אסורין לקרות בשבת וביו"ט ואפי' היה אותו הס' בחכמה מן החכמות ומספר התרומה נר' להתיר כל ספר חכמה ודעת רש"י נר' דשטרי הדיוטות שאסור דוקא שטר מו"מ או אגרות שלום השלוחות למצא דברי חפץ.
<h2>דף קכא:</h2>
יש מזיקין שמן הסתם הורגין אותן והם זבוב שבמצרים וצרעה שביבנה ועקרב שבהדייב ונחש שבא"י וכלב שוטה שבכל מקום ואע"פ שאין רצין אחריו ושאר המזיקין אם רצין אחריו מותר משום פק"ן ואפי' ברצין אם יכול לכפות כלי עליהם כופה לפי שאין ניכרת כ"כ צידה כהריגה.
<h2>דף קכב:</h2>
דלת של שידה תיבה ומגדל נוטלין בשבת שאין סתירה בכלים ואין מחזירין אע"פ שאין בנין בזה גזירה שמא יתקע בחזקה בסכין והוה לי' גמר מלאכה ויהא חייב משום מכה בפטיש.
<h2>דף קכה:</h2>
מחיצה הצריכה להתיר אסור לנטותה. ולקבוע שולחן על סמיכותיה כיון שאין לו מחיצות טפח יורדות למטה מותר לדעת בעלי התוס' הואיל וא"צ לאויר שתחתיה.
<h2>דף קכו.</h2>
נגר הנגרר ופקק החלון צריכין שיהיו מתוקנין לתשמיש אחר שיהא תורת כלי עליהם או שיהיו קשורין. [ע"א] כלים שמלאכתן לאיסור אפי' גדולים מותר לנעול בהם את הדלת שלצורך גופן מותר לטלטלן.
<h2>דף קלז:</h2>
אהל עראי אסור לעשותו אפי' ביו"ט ולפי' אין תולין המשמרת מפני שנעשית כאהל על חלל הכלי.
<h2>דף קלח:</h2>
כילה שיש בגגה או בסמוך לגגה בפחות מג' טפחים לא יעשה ואם עשה חייב חטאת דאהל קבוע הויא ולדעת רש"י פטור אבל אסור שאהל עראי הוא ואין בשום דבר משום עשיית אהל אא"כ יש לו דפנות וצריך לחלל. מטה של חבלים אם אין בין חבל לחבל שלשה מותר לתת עליהם הבגדים שאז אומרים בה לבוד וכבר נעשה האהל. טלית כפולה לא יעשה פי' לשטוח טלית על יתדות לישן תחתיה לא יעשה ואם אין בפחות מג' סמוך לגגה טפח וכרך עליה מבע"י חוט או משיחה הנתונה על הנס מבעוד יום מותר (לעשכה) [למשכה] בשבת שמוסיף על אהל עראי הוא ומותר כמו שיתבאר. כילת חתנים הואיל והיא מתוקנת לכך אם אין בגגה בפחות משלשה סמוך לגגה טפח אע"פ שלא נכרך עליה חוט או משיחה מבעוד יום מותר לנטותה ולפרקה בשבת והוא דלא נחתא מפוריא טפח כך נראו ראשי שמועות אלו לדעת הגאון ר"י ומדברי הרש"י ולהוסיף על אהל עראי בשבת מותר אפי' לכתחילה, מסך שכנגד הפתח מותר לנטותו. הכובע שהוא מהודק על הראש וקשה ועושה אהל על פניו אסור לפי גירסת הר"מ.
<h2>דף קלט:</h2>
מטלית שפורסין הכובא כולה אסור עד מחציתה מותר ואם אין תחתיו אויר טפח אפי' כולה מותר.
<h2>דף קמא.</h2>
מכבש שקורין פרינסא אם של בעלי בתים הוא מותרין דהיינו צורך שבת שנוטל הכלים אבל לא כובשין.
<h2>דף קמו.</h2>
ואסור ליתן שעוה בנקב המגופה מפני שממרח.
יש סתירה בכלים שהיא מותרת כחותמות שבכלים שמתיר ומפקע וחותך ושבירת חבית לאכול ממנו גרוגרות בד"א בקשור של חבלים וכיוצא בהם אבל פותחת של עץ או של מתכת אסור לשבר ולהפקיע וכן נראה בפ' בכל מערבין [ל"ה ע"א].
שובר אדם בסכין וכיוצא בו החבית להוציא ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין ליפות השבירה להיות לה לפה אע"פ שמקלקל לכתחי' אסור ומשום עונג שבת התירו ואע"פ שגבי מגדל משמע בעירובין [ל"ד ע"ב] שאין מותר לשבור אותו, כבר פירש הטעם רש"י משום שכלים גדולים כאוהלים הם ויש בהם בנין וסתירה ויש נותן טעם בחבית דמקלקל הוא.
מותר לנקוב מגופה של חבית למעלה פי' באמצע אבל לא מצדה של מגופה וכ"ש שאסור לנקוב בגוף החבית ולנקוב הנקב בחבית ברומח וכיוצא בו דרך הכאה לפתח מיכוון ואסור. פותחין נקב ישן בשבת אבל אין נוקבין נקב חדש [ע"ב] ונקב ישן שנעשה לחזק וזהו כשהוא למטה מן השמרים אצל שוליו אסור לפתוח אותו ולחתוך שפופרת של קנה ולנעוץ אותה בנקב החבית אסור אם אינה חסירה שום תיקון אלא נעיצה בנקב החבית מותר ואין מורין כן ודקדק זה אהר"א מדאמרינן בגמרא מקל ויש לשמוע מזה שהלכה ואין מורין כן. עלה של הדס אסור ליתנו במקום הנקב של חבית שמא יתקן מרזב לחבית ואסור לעשות מרזב בשבת וכן אסור לקפל על כתפו שני קצות הטלית כל קצה לצד שעומד בו מפני שנראה כעין מרזב.
<h2>דף קמח.</h2>
ואסור לקנות ולמכור ולהשכיר שמא יכתוב ולשאול מותר כמו שיתבאר.
<h2>דף קמח:</h2>
אסור לימנות אורחיו ופרפרותיו מן הכתב כתוב וחקוק אא"כ הוא בכותל גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות וימחוק אבל מפיו מותר לימנות. [קמ"ט ע"א] כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותן בשבת שמא יקרא בשטרי הדיוטות אם הם שטרות של צורכי רבים (ו)נר' שמותר.
<h2>דף קמט.</h2>
ואסור לקרוא בשבת בכל הספרים שאין בהם תועלת כגון לועזין של מלחמות אבל בספרי חכמה יש מתיר ויש אוסר ולקרוא באגרת שלום יש מתיר בשם הר"מ ורשב"א אוסר וכבר קדמו רש"י לאסור כמו שיתבאר ובפי' המשנה בפ' שואל כתב הר"מ כי לבד בספרי הנבואות או פירושיהן אסורין לקרות בשבת וביו"ט ואפי' היה אותו הס' בחכמה מן החכמות ומספר התרומה נר' להתיר כל ספר חכמה ודעת רש"י נר' דשטרי הדיוטות שאסור דוקא שטר מו"מ או אגרות שלום השלוחות למצא דברי חפץ.
